גדלתי בעיר גבעתיים ואכן אחד מהדברים שנגעו בי חזק , זה היה משחק הכדורגל , לשחק עם החברים זה היה עילוי לא היה כיף גדול מזה , זה היה כשלמדתי בבית הספר העממי ברנר בגבעתיים. כל הזמן חיכינו להפסקה כדי לשחק סטנגות או משחק כדור אחר העיקר יחד עם החברים לרוץ אחרי הכדור ! והיה גם את גולת הכותרת לראות את משחקי הקבוצות הבוגרות של רמת גן ושל יפו , אבא היה נותן כסף וההינו רצים בהתרגשות גדולה למגרש לראות את הקבוצה שלנו , לקפוץ להתרגש ובעיקר לצרוח!

אז מה כול העניין הזה סביב משחק הכדורגל ? בסך הכול 22 שחקנים רצים אחרי כדור אחד! ובכל זאת, יש משמעות. ספורט מזמן בחובו את ההזדמנות לחיבור. יש פה עניין הרבה יותר עמוק , לאיזו מטרה מגיעים כול כך הרבה אוהדים ברחבי העולם ומשלמים במיטב כספם כדי להיכנס לאצטדיון כדורגל ולצפות שעה וחצי בשחקנים ?

העניין הוא פשוט שהאנשים מגיעים מכיוון שהם רוצים לשמוח מתוך זה שהם ביחד מגיעים ומתחברים ביניהם כדי לייצר הרגשת שמחה וחיבור מתוך המצב הזה של מפגש פיזי במגרש וכך זה עובר מאחד לשני , ולמה זה כך ? כאשר אתה מגיע לסביבה שלכולם יש מטרה משותפת שהקבוצה שלהם תצליח להשיג משהו , לכן החיבור הזה הוא טוב לאדם ומביא לשמחה. כמובן שחסרים עוד כמה צעדים שעלינו לבצע על מנת שהשמחה תהיה שלמה. לא מספיק להתאחד ולשמוח לאידו של היריב, צריך לאסוף את השמחה ולכוון אותה למטרה נעלה יותר.

עם השנים, כשהצטרפתי אל בני ברוך, למדתי כי הסביבה משפיעה עלינו בעוצמה כה גדולה שאיננו מודעים לה ולא רק האנשים שאנחנו נמצאים במחיצתם הרבה זמן ביממה,  אלא כל אדם שנמצא בקרבתנו משפיע עלינו , לפי המידה שבה נוכחותו ממלאת את האוויר במבט כולל , הסובבים אותנו משפיעים על ההתנהגות שלנו , על היחס הפנימי , על הרגשות , על המחשבות , ועל הרבה מאוד דברים נוספים . במובן מסוים הסביבה דומה לרחם . וכמו שפעם ספגנו מהרחם של אימא התרשמויות שהפכו ליסודות שלנו , כך גם קורה לנו מעצם הימצאותנו בתוך הסביבה , לכן בכל פעם שמישהו מחליף סביבה , מרגישים עליו מאיפה הוא בא , ואחר כך רואים עד כמה הוא משתנה בהתאם לסביבה החדשה.