איזה ספר הייתם לוקחים אתכם לאי בודד? שאלה שתמיד חוזרת על עצמה… 

כשחושבים על זה, בהתחלה זה נשמע כמו .. או.. סוף סוף יש לי זמן לקרוא ספרים. אבל תכלס הספרים שאני רוצה לקרוא ולא מגיעה אליהם, קשורים ביחסים בין אנשים. ואם לא יהיו איתי אנשים באי הבודד, איך אתרגל את מה שאקרא בספרים… ☺
הייתי לוקחת איתי ספר על זוגיות, או את הספר "הורים משוחררים – ילדים משוחררים", או עוד כאלו..

בטח גם הייתי לוקחת איתי מחברת ועט ואז גם כותבת הרבה… כי בתוך השקט והלבד, יש גם הזדמנות להיכנס פנימה לתוכי, להרגיש יותר, לבטא את עצמי, להוציא החוצה דברים שישנם שם ולא מגיעים אליהם ביום יום עם החיים העמוסים לעייפה שלנו..

פעם הייתי הרבה נוסעת למקום שנקרא "סוכה במדבר". פעם פעם זה היה, כשעוד הייתי רווקה וללא ילדים… כל פעם שהייתי צריכה קצת שקט בחיים, לפני החלטה חשובה או סתם להשקיט את המערכות, הייתי נוסעת לשם. לבד! מקום פלאי באמצע המדבר שאין בו כלום! שום ציוויליזציה, שום קליטה, שם שלטי חוצות של פרסומות.

יש סוכות, כל אחת שונה מהשנייה, רחוקות אחת מין השנייה, לאוהל המרכזי קוראים לך לארוחות בגונג חזק על איזשהו פח או משהו כזה. ואז הולכים בתוך הוואדי איזשהו מרחק, תלוי כמה הסוכה מרוחקת מהסוכה המרכזית, טיול…. עד שמגיעים. ואז מקבלים את פניך כלבי וחתולי המקום, ניגוני המוביילים ברוח… ושאר האורחים שעד כה לא פגשת אותם בכלל, והצוות של המקום שמבשל ומכין אוכל פשוט וטעים! עם חלב מהעז של המקום , יין שהם מכינים ועוד מטעמים שכבר לא זוכרת ממש.

בכניסה לכל סוכה יש כד חימר גדול, עם מים שנשארים כל הזמן קרים. ואיך הם מגיעים לשם? על חמור שלוקח בעל המקום , סוכה סוכה וממלא את הכד של כל סוכה. את המים מוזגים מהכד עם מצקת.  החשמל בסוכות הוא מקרני השמש בלבד. 

לפעמים הייתי עושה הליכה בבוקר לראות את הזריחה, או עושה הליכה למכתש רמון. הולכת יחפה כדי להרגיש את האדמה עוד יותר.

אז בקיצור, שם זה קצת כמו אי בודד, רק עם עוד כמה אנשים.. לא הרבה .. ☺ אחלה מקום להתבודד, לקחת ספר טוב, ולהקשיב לטבע וללב. וגם לאנשים שפוגשים, אם רוצים.