אף פעם לא הבנתי את העניין הזה. את השיגעון לכדורגל. לא הבנתי את ההנאה. את הריגוש.

המשפחה שלי מאוד בעניין.

הכרתי את האיש שלי כאוהד שהולך למשחקים. מכבי חיפה כמובן…הילדים שלי גדלו כשהמשחקים הם חלק מהבילוי המשפחתי. בילוי משפחתי בלי אמא.

כשהילדים היו קטנים מאוד אהבתי את החופש שהיה לי כשכולם יצאו למשחק ואני נשארתי לבד בבית.

כל אמא לשלושה ילדים קטנים תבין אותי…

היום כשהילדים בגרו, הם החליטו שזה לא יכול להימשך ככה, שאמא לא בעניין של כדורגל, וביום ההולדת ה 60 שלי הם הזמינו אותי למסעדה ולמשחק של מכבי חיפה. נכנעתי ללחץ המשפחתי ויצאנו למשימה. החלטתי שאני מורידה התנגדויות והולכת עם ראש פתוח ורצון אמיתי להבין את הריגוש.

היה מרתק! לא המשחק עצמו. לצערי לא התחברתי למרות שקיבלתי הסברים מפורטים לכל מהלך שהיה במגרש. ההתרגשות האמיתית הייתה ביציע. אף פעם לא הרגשתי חוויה כל כך חזקה של חיבור. המון אנשים כמו גוף ענק ביחד.

ביחד קמים. ביחד צועקים.

ביחד קופצים ושרים.  ביחד צועקים על השופט.

 ביחד כואבים כשמקבלים גול.

ההתרגשות היא לא מהמהלכים במגרש אלא בחיבור הרגשי החזק שהם מעוררים בצופים.

אין "אני". יש "אנחנו" מאוד חזק. כאיש אחד בלב אחד בגוף אחד. כמה אור בעיניים של כולם. איזו עוצמה!

מרגישה פספוס שלא השתתפתי עם המשפחה בחוויה החזקה הזאת. הייתי עסוקה בהסתכלות מאוד צרה מתוך האגו שלי. לא מעניין אותי ללכת למשחק. אני רוצה חופש.

היום אני מבינה שלא הסתכלתי יותר רחב. מה מחבר אותנו כמשפחה. אם הייתי פותחת את עצמי להרגיש את החיבור שהם מרגישים סביב המשחק הייתי לומדת לראות ולהבין ולנתח את המשחקים, להיות חלק מהשפה המשפחתית שהתפתחה ואני לא משתלבת בה. 

מנסה ללמוד ולהבין עם הילדים שלי היום אבל כנראה לא אהיה כבר באמת חלק מהקשר סביב המשחק

ההתרגשות מהחיבור על המגרש לא עוזבת אותי. מאוד רוצה למצוא משהו שיפתח לי את הלב ויחבר אותי. להיות חלק ממשהו גדול. להתחבר לאנשים אחרים בכוח כזה.

כשמסביב כל הזמן אנשים מתרחקים אחד מהשני. מנסים "לבדל" את עצמם. להיות יותר טובים מכולם. להיות צודקים. לנצח. לריב. עוסקים בלעשות מניפולציות. להרויח על חשבון אחרים…האגו גדל ולוקח אותנו כחברה למקומות מפחידים.

ופתאום לראות את האפשרות של הכוח המשותף. הויתור על העצמי בשביל להיות חלק ממשהו גדול. משהו חזק. הסיפוק העמוק מהרגשת החיבור. הביחד.

אז כדורגל לא עושה לי את זה, בני ברוך כן. מחפשת איך ליצור פלטפורמה אחרת שתאפשר את ההרגשה המיוחדת הזאת. כזאת שתעודד אנשים להתקרב ולנטוש את תרבות הכוחניות. שתפתח את שמחת הביחד. שבאמת תיישם את הסלוגן העתיק הידוע שנשאר כסיסמא ריקה "ואהבת לרעך כמוך"

יש למישהו רעיון?